שקמי עינות

מול הכניסה לבית הספר החקלאי עיינות, לצד הכביש הישן לדרום מיפו לעזה (כביש 42), נשתמרה קבוצת עצי שקמה קשישים.
אחד מהם כנראה נשרף לאחרונה

שקמים אלו, כמו קבוצות שקמים אחרות לאורך כביש החוף דרומה מכאן, נותרו לפלטה מנופיה האופייניים של פלשת בימי קדם,

ככתוב: "ואת הארזים נתן [המלך שלמה בירושלים] כשקמים אשר בשפלה [הכוונה למישור החוף של יהודה] לרוב" (מלכים א`, י` 27)  ובמסכת פסחים (נ"ג, ע"א) "סימן לשפלה- שקמה".

בסמוך לשקמים מבנה ערבי ישן

מבנה קטן בעל כיפה שנראה מרחוק כקבר שיח אך כשמתקרבים מגלים שזהו סביל - תחנת מי שתייה על אם הדרך.
הסביל מכונה סביל אבו נבוט, על שם מושל יפו בתחילת המאה ה- 19, מוחמד אגא (אבו נבוט), שבנה את הסביל בשנת 1815 לטובת הנוסעים בדרכם לעיר יפו וממנה.

אגא השליט את שלטונו בתקיפות יתרה, ומשום כך כונה `אבו נאבּוּת` (בעל האלה). ומי יעז לנסות לכרות את השקמים של אותו סביל? וכך ניצלו השקמים.

 

על אחד העצים, וגם על לוח בכניסה טבלת זיכרון לזכר תלמידי בי"ס עיינות שנפלו במלחמת ששת הימים.