הבלוג של ענת סקילי: קראים

יום שלישי, 24 במרץ 2015

קראים

כת יהודית שנוסדה בבבל במאה ה- 8 לספירה. הקראים נקראו "בני מקרא" או "בעלי מקרא" – כינויים שהדגישו את הקשר שלהם למקרא: הקראים הסתמכו רק על הכתוב במקרא – בתורה, וקיימו רק את המצוות הכתובות בתורה שבכתב – ולא את הדינים והמצוות של התורה שבעל-פה.

לדוגמה: בתורה נאמר: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" (שמות פרק ל"ה 3) - הקראים, שקיימו את מה שכתוב בתורה כפשוטו, לא השתמשו באש בשבת - לא לבישול ולא למאור - גם לא באש שהדליקו מיום שישי. וכך ישבו הקראים ביום שבת בחשכה, ואכלו מאכלים קרים בלבד. ראוי לציין שלפי התורה שבעל-פה - אסור להדליק אש או אור בשבת, אבל מותר להדליק ביום שישי ולהשאיר לשבת.
יש הסבורים שהקראים נקראו כך משום שהם קראו ליהודים לחזור ולהאמין בתורה שבכתב בלבד.
סברה נוספת משום שהם נוהגים על פי המקרא (התנ"ך) בלבד ומתנגדים לתורה שבעל פה

כיבושה של רמלה בידי צבאות הסלג`וקים - בשנת 1071 וכיבושה בידי

הצלבנים - בשנת 1099 , הביאו קץ גם לקהילת הקראים ברמלה ולא נשאר

כל זכר מהם.

עם קום מדינת ישראל התחילו לעלות אליה גם קראים מארץ מצרים,

ברובם יוצאי העיר קהיר, ששכונתם הייתה בשכנות עם היהודים וקשרים

רבים היו בינהם. עולים קראים התיישבו ברמלה ובסביבתה הסמוכה.

בית הכנסת

הקראים רואים בבית הכנסת מקדש-מעט, ומקום מרכזי ויחודי שבו האדם מתייחד עם בוראו,

הקראיים לא נועלים נעליים בבית הכנסת, כדי לשמור על נקיון וטוהר הן של הגוף והן של הבגדים בשעת התפילה.

חליצת נעליים במקומות קדושים ידועה לנו מימי משה

"שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו, קֹדֶשׁ הוּא".

רצפת בית הכנסת הקראי מכוסה בשטיחים עליהם מקיימים את כל תנאי התפילה הנלמדים מתוך התפילות שמצוינות במקרא.

הקראים אינם מקבלים את העיקרון הרבני ש`קול באישה ערווה`. ובבתי הכנסת הקראיים לא נאסר על נשים לדבר או לשיר.

אבל למרות זאת ישנה הפרדה במקום התפילה בין גברים לנשים, והסיבה לכך היא שמירת הצניעות - בבית הכנסת הקראי משתחווים לאלוהים אפיים ארצה, וכאשר אישה משתחווה יש חשש שהיא תחשוף את עצמה.

בבתי הכנסת של הקראים בארץ לא נהוג שאישה תעלה לתורה.

ברמלה נמצא מרכז הקראים