בדרכנו לחנות הבדים ברחבת המורסיטן, שמענו דפיקות שהסגירו שמישהו מכין חומוס.
בחנות קטנטנה ראינו שמכינים חומוס,
וליד עמדו קציצות בשר שיוכנסו לבישול מאוחר יותר עם טחינה
היה מוקדם מדי לשבת לאכול, אבל מבטיחה לדגום ולדווח בהקדם
התחנה הבאה היתה בחנות בדים מיוחדת של בילל אבו כלף
בכניסה לחנות רואים זכוכית שמתחתיה אבן עתיקה. לדברי בילל מתחת לחנות ישנה כנסיה עתיקה, והם מתכננים להחליף בקרוב את הריצוף בחנות לריצוף מזכוכית כך שהמבקרים יוכלו לראות את שרידי הכנסיה.
בחנות ישנם בדים מיוחדים המגיעים מסוריה פרס הודו ומרוקו ומשמשים את אנשי הכמורה בעיר, גם לביגוד וגם כמפות לשולחנות
אפילו מעילו של הרב הראשי לישראל נקנה כאן, ויש גם שטיחים שמשתמשים בהם לפרוכות.
משם דרך סמטאות השוק המלאות רוכלים ומוכרים
אל ההוספיס האוסטרי.
הפעם ביקשנו שאת השטרודל לא יחממו לנו במיקרו, והוא אכן הגיע חם מהתנור
צלילי נגינה על פסנתר הובילו אותנו לחדר בו ישבו כמה בני נוער ואחד מהם ניגן, ואנחנו זכינו לראות גם את החדר המעוטר
ואפילו הכסאות מעוטרים.
יצאנו את הסמטאות
לראות את הרוכלים והמוכרים, כשבכל שבוע אני מגלה דברים חדשים שעדין לא ראיתי
מוכר הפיתות
משקה חרובים
תורמוס עם פול, וחתיכות לימון
וכמובן המון ממתקים
תחנה סופית היא המאפיה של הביגלה ליד שער שכם, (תודה למיץ פטל שבזכותה הכרתי את המקום) שם הצטיידנו במגוון מאפים
וחזרנו לרכב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה