תפילה בכנסיה האתיופית

סירתי אתמול בעיר העתיקה בירושלים עם חברה ושני ילדיה, שלמרות המלחמה החליטו להגיע מארה"ב לארץ.

כשהתחלנו לעלות מכנסית הקבר לשתי הכנסיות האתיופיות הקטנות והיפות, שמעתי פעמונים.

טיפוס נוסף במדרגות, ועברנו מהכנסיה הראשונה קפלת מיכאל המלאך לכנסיה השניההנקראת קפלת המלאכים. בה ישנו הציור של שלמה המלך ומלכת שבא וגם ארבעת החיות.

 שם עמדו מספר אתיופים בתפילה.

היה מאד נעים לשמוע אותם,

ופעם ראשונה שראיתי את אנשי הדת שלהם בטקס, כשהם לבושים בבגדיהם היפים.

לאחר התפילה ראינו אך מחזירים את חפצי הקודש לחדרון קטן הנקרא "קפלת הגואל"

האפיפניה, טקס הטבילה של האתיופים בנהר הירדן

בהמשל לפוסט על האפיפניה

לאחר שהפטריארך ופמליתו עזבו את האזור,

והצליינים סימו לטבול

הלכנו לכיוון הכנסיה האתיופית

 

העומדת בין שורת מנזרים נטושים, שנמצאים באזור ממוקש, ואין אפשרות להתקרב אליהם

 

האתיופים מגיעים באוטובוסים למקום, ומתחילים את הטקס

במרכז המעגל עמדו אנשי הדת

 

הצלב המיוחד שלהם

 

הקטורת

 

שמשיה מעל לפטריארך , זהו סמל סטטוס אפריקאי

 

ומסביב הצליינים

לאחר טקס קצר התחילה צעדה לכיוון הירדן

בראש צועדות נערות של הדנגלים, נערות המקהלה לבושות בגדים צבעונים

שעושות שמח ומנגנות על תוף מקבאו

 

אחריהן הקהל (בעיקר הצעירים)

 

אנשי הדת במכונית שרד עם דגל

 

ואלו שמתקשים ללכת, עולים על האוטובוסים שמלווים את השירה

הם מגיעים לירדן, שם מקדשים על המים

 

עכשיו ניתן לראות את נהר הירדן, שכולו חום ממי השיטפונות של השבוע שחלף,

 

ואת המבנים שבארץ ירדן

האחד אתר תיירות והשני עם הפיגומים עומד להיות מגדל פעמונים

האנדרטה לזכר יהודי אתיופיה בירושלים

סיור עם גבריאל קרטיס שבנה את האנדרטה בהר הרצל לזכר יהודי אתיופיה
האנדרטה מציגה כפר שאי אפשר לגעת בו
אין כניסה לראות מה יש בפנים.
יש חמש כיפות של בקתות

בין השנים 1983-1984 החלה תנועת יציאה המונית של "ביתא ישראל" מן הכפרים באזור גונדר לעבר סודן. יהודי אתיופיה שחלמו כל השנים לעלות לארץ נטשו את הכל מאחוריהם ונדדו בדרך ארוכה במטרה להגיע לארץ ישראל

מטרת האנדרטה היתה כפולה

ביקור של אנשים שמגיעים לביקור באתרי הר הרצל
ומקום התיחדות לבני העדה אשר אחת לשנה ביום ירושלים בארוע הנצחה הממלכתי מתכנסים ומתיחדים עם בני העדה שלא הצליחו להגיע לישראל

להציג את הקונספט של מורשת תרבוית ודתית של העדה

אלמנטים של בקתות  גבריאל קרטחס האדריכל סיפר שערכו בדיקות ממוחשבות לצילומים רבים כדי לבדוק שהזוויות הן מדויקות כי שינוי קל הופך את זה לאיגלו או לבקתות אחרות
הזוית הזו המיוחדת נמצאת בידע העממי של בני העדה

הכיוון שבו יושביים וצופים על הבקתות הוא הכיוון לאתיופיה

הירידה אל ארץ המתים היא לרדת למטה "ממעמקים קראתיך יה"

האומנות באו לייצג משהו רציונלי

כל טקס אנשי העדה מדברים, ומתוכם אפשר להציג ציטטה קטנה

האומנות ברובן חלקות וזה מאפשר מצב שאם בעתיד ירצו להביא ציטוט תהיה אפשרות להוסיף על האומנות.

ובכך הופכים אתר הנצחה לחיי יותר

כיצד היתה הקבורה של כ 4000 אנשים במדבר סודן
בדרכי הבריחה ובמחנות בסודאן סבלו יהודי אתיופיה ממעשי שוד, רצח, אונס, רעב ומחלות. רבים לא יכלו לקבור את יקיריהם בקבורה יהודית מפחד השודדים במדבר ומאימת השומרים הסודאנים ולכן היו קוברים מהר ועורמים תלולית אבנים מעל מקום הקבורה, ובבוקר ממשיכים במסע.

בבקתה הפתוחה נמצאים חרוטים באבן 4 סיפורים אישים של עולים.
עלמו אשטה בן הקהילה צייר את האיורים לסיפורים באנדרטה. הוא התבקש להכין את
האיורים הפעם כך שניתן בהתזת חול להעביר את הציורים לאנדרטה

חצי גורן כתתית לבקתות היו בונים את התשתית באבן ואחר כך ממשיכים בבניה
על רקע קצת צמחיה המרחבים הגדולים של הנדידה

הסיור עם גבריאל קרטיס האדריכל של האנדרטה נערך במסגרת בתים פתוחים בירושלים. היה מענין לשמוע כיצד הוא, האדריכל ישב ולמד על אתיופיה, נפגש עם בני העדה ושמע מהם מה היו רוצים לראות באנדרטה, ולבסוף יצר מקום שבעיני הוא מאד מיוחד ומכובד.

האנדרטה לזכר יהודי אתיופיה בהר הרצל, נמצאת בין בית הקברות הצבאי לבית הקברות של הר הרצל.

אמנות אתיופית בכליל

במושב כליל שבגליל, מושב אקולוגי, מיוחד (ועל זה אכתוב בנפרד)

ביקרתי בגלריה של דורית קציר המציגה עבודות של נשים אתיופיות

 

כל העבודות הן מסורתיות של הנשים היהודיות בקהילה האתיופית

קהילת ביתה ישראל, כפי שהם נהגו לכנות את עצמם

ואילו המקומיים נהגו לקרוא להם פלאשים, שמשמעו, השונים.

  

היהודים באתיופיה גרו בכפרים

תמיד ליד מקורות מים כי אין מים זורמים בכפר

כשבית הכנסת הגדול וגבוה יותר

 

גור אריה ישראל

עד לפני 150 שנה מעל למבני בתי הכנסת היה סמל של מנורת שבעת הקנים. כיום מעל לבתי כנסת יש מגן דוד

נשים יהודיות כיירו את כלי הבית שלהן בעצמן

וזה עובר  בירושה

אפשר לראות בדמויות הנשים את התינוקות על הגב

באפריקה בכלל עבודות שנעות באש נחשבות בזויות

ולכן גם גברים יהודים עבדו באש ישירה בנפחות

 

הנשים היו כורות את החימר ליד מקורות המים

הם עובדות רק בידים ומסיימות בקישוטים בעזרת מקל קטן

באתיופיה היו מיבשות את הכלי בשמש ואז חופרות בור גדול בו הן היו שורפות את החמר בתוך האדמה

לפעמים השתמשו בחימר חום או לבן והוסיפו אותו לעבודה – כלומר לא צביעה אלא שילוב של שלושה סוגי חימר

  

פאסיקה שמשמעו פסח באמהרית

באתיופיה היו מתחילים את ההכנות לחג הפסח שלושה חודשים לפני החג

היות וכלי האוכל וכלי הבישול נעשים מחימר ללא גלזורה, הכלים אינם כשרים,

ולכן כשלושה חודשים לפני פסח היו מתחילים בהכנת כלים חדשים, ולקראת החג במקום להגעיל כלים כפי שנהוג אצלנו, היו שוברים את כלי המטבח, חוץ מכדי החרס הגדולים, ומדשים את כלי הבישול והאוכל.

  

כלי מיוחד לטקס הטבונה הקפה

למטה מקום לפחמים ולמעלה כלי להכנת הקפה

טקס שבו משתתפות רק נשים, וזו ההזדמנות שלהן, למפגש ו`שיח בנות`

 

צפרדע סמל הפריון אצל האתיופים

 

קופסת אהבה שבתוכה נמצאות דמויות חבוקות של המלך שלמה ומלכת שבא. לתיבה מכסה תואם.

 

עופות השמים זה סמל געגועים לירושלם

ירושלם ולא ירושלים כי מאז שחרב בית המקדש מחסירים את הי` מהמילה ירושלים

הכנת כלי הבית מחמר היא מסורת העוברת מדורי בדורות

פיגורות החלו לפסל  לפני כ 150 שנים

הפיגורות מופיעות רק אצל בנות מהכפר וולקה  שליד העיר גונדר

הקרבה לעיר הביאה מטלים לכפר, ונשות ה כפר החליטו להכין מזכרות לתיירים, ובניהם גם פיגורות המתארות את חיי הקהילה היהודית

 

אנחנו זוכים באומנות דקומנטרית

הן מספרות בחימר את סיפור היהודים באתיופיה

 

תינוקות תמיד על הגב

גורסת באבן גרגרים לקמח

  

טקס הכנסת אורחים

דבר ראשון משקים את האורח ואחר כך רוחצים את רגליו כמו בסיפור אברהם

 

את הפסלים מוכרים בארץ ובעיקר מיצאים לקנדה וארה"ב

 

החברות העוסקות ביצור הפסלים: אדי טפרה, ודה דוד, בהה אדלה, וורקה טמנו, טידג היילו, טנת אווקה, ינגוס דגו.

 

תודה לדורית קציר מכליל על ההסברים והארוח

דורית מקבלת קבוצות בתאום מראש 054-4654385