לפני כחודש סיפרתי על 2 המצבות של האדריכלים שבנו את חומת העיר העתיקה, וסיפרתי שאחת הסברות מדוע המיתו אותם היתה שהאדריכלים התבקשו על ידי הסולטאן סולימן המפואר לבנות חומה מסביב לירושלים. האדריכלים עשו זאת, אך לא הכניסו את החלק של הר ציון לתוך החומה. ועל ידי כך הקטינו את שטח העיר והגדילו את רווחיהם מהעבודה אותה התבקשו לעשות. ולכן סולימן המפואר החליט להרגם ולקברם בשער העיר כדי שיראו ויראו.
החלטתי היום ללכת לסייר בהר ציון, אותו הר שקדוש לשלוש העדות, וקרוב כל כך לחומת העיר העתיקה.
הר ציון שגובהו 765 מטר המקבץ אתרים שונים כגון קבר דוד, כמה כנסיות ומנזר, בתי קברות ומרתף השואה. בהר ציון היתה השכונה היהודית עד שתושביה עברו לרובע היהודי של היום. במאה ה-14 נאחזו אנשי המיסדר הפרנציסקני בהר, והוא היה מרכזם הראשון עד שסולימאן ה"מפואר" הוציא צו שהפך את ההר כולו להקדש מוסלמי. במלחמת העצמאות נכבש ההר בידי כוח של חטיבת הפלמ"ח
קבר דוד
בניין ובו קבר דוד המסורתי וחדר הסעודה האחרונה המסורתי. ניצב על חלק מהמיתחם של כנסיית אגיה ציון הביזנטית. הכנסייה הביזנטית חרבה ב 614 בידי הפרסים, ועליה בנו הצלבנים את כנסיית גברתנו של הר ציון. כנסייה זו חרבה ברובה ב-1219 בפקודת הסולטאן אל-מאלכ אל-מועזם, ושרדה ממנה רק הקפלה שבה נמצא הקנאקולום. ב-1335 רכשו הפרנציסקנים את המקום ושיפצו אותו, ואז קיבל המיבנה את צורתו הנוכחית. במאה ה-15 פרצה מחלוקת בין היהודים לנוצרים על זכות החזקה בבניין, ובסופה גירשו המוסלמים את הפרנציסקנים מהר ציון והפכו את המיבנה למסגד. לאחר מלחמת העצמאות הופקע המיבנה מידי המוסלמים ועבר לאחריות משרד הדתות.
בקומת הקרקע של הבניין יש אולם המשמש היום כבית-כנסת, ובחדר הסמוך לו מצבה צלבנית אופיינית מכוסה פרוכת המציינת את קבר דוד.
עד מלחמת ששת הימים ב 1967 ביקרו בהר ציון הרבה מבקרים, משום שזו היתה התצפית הקרובה ביותר לכותל המערבי ולרחבת הר הבית.
בחג השבועות, יום פטירתו של דוד המלך, פוקדים את המקום מאות אנשים, וישנו אף מנהג להדליק ביום זה ק"ן (150) נרות, לציון מספר המזמורים שבספר תהילים, שכתבו דוד.
כדאי לקרוא גם:
דוד המלך בירושלים, בסיפור העממי ןבשירים בני זמננו\ ניצה פרילוק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה