קתדרלת יעקב הקדוש או סנט ג`יימס נמצאת ברובע הארמני בעיר העתיקה בירושלים. הכנסייה המפוארת נבנתה במאה ה-12 על בסיס שרידים ביזנטיים מהמאה ה-6, כשהאישור לבנייתה נתקבל מסלאח א-דין, האור היחיד בכנסייה מגיע מן השמש שמחוץ לכיפה, ומן הנרות הרבים המפוזרים ברחבי הכנסייה.
על הקיר הצפוני, שלוש קאפלות - מזבחי תפילה. הקאפלות מוקדשות לשלושה: השמאלית לבישוף מקאריוס, מראשוני הבישופים של ירושלים.
המרכזית, ליעקב (ג`יימס) הקדוש שעל שמו נקראת הכנסיה,
והשלישית היא חדר קטן המוקדש למינאס, קדוש ארמני. זהו החדר העתיק בכנסייה שכנראה נבנה במאה השישית. ובו שרידים ביזנטיים והוא המשמש את הכמרים.
יעקוב/ג`יימס,
אחיו של יוחנן, הוא יעקב בן-זבדי המכונה "יעקב הגדול", היה אחד משנים עשר
השליחים של ישוע הנצרתי. על פי המסורת, ראשו נערף על ידי הורדוס אגריפס
בשנת 44 לספירה. ראשו טמון כאן, בחדרון הקטן שבכנסייה.
שאר גופו נמצא בסנטיאגו דה קומפוסטלה שבספרד.
ביום חמישי הגעתי מוקדם לטקס לכבודו של יעקב הקדוש, בתחילת הטקס היתה תהלוכה סביב הכנסיה, .
רובו של הטקס התקיים הפעם סמוך לפתח הקאפלה של יעקב הקדוש
נערכה תערוכה של כלים מיוחדים שלא נמצאים כל יום
ובחזית היתה מנורה גדולה בה דלקו 7 נרות לבנים
הכנסיה
כולה היתה מוארת בנרות רבים ומנרות שמן, כשמעל למנורות השמן ניתן לראות
ביצי יען (חלקן אמיתיות וחלקן מקרמיקה) מעוטרות בציורים צבעוניים.
הבגדים היו חגיגיים במיוחד, גלימות באדום עם רקמות של חוטי זהב וכסף. בדים מיוחדים,
וכובעים מיוחדים בצורתם וצבעיהם.
הפטריארך הארמני היה חולה ולא השתתף בטקס (היה מחליף)
מקהלת נערים ארמנים ממש מקצועית שרה כל הזמן ובאקוסטיקה של הכנסיה זה נעים ומרגש לשמוע אותם.
קבוצת נערים מחזיקה מוטות ועליהם מניפות טקסיות והרבה פעמונים. הם מסובבים את המוטות והכנסיה כולה מתמלאת בצלילי הפעמונים
במהלך הטקס פעמים עלו לבימה שבקומה השניה ומשם נערכה התפילה
לקראת סיום הטקס הגיעו כמה מאנשי הקהילה, ובעיקר ילדי בית הספר. הם מחולקים לבנים שהגיעו עם המורה, והבנות שהגיעו עם המורה.
הפסקה בשירה ובתפילה וכולם לוחצים ידים אחד לשני
טקס מיוחד של העברת צלב מאד חשוב וקדוש שבתוכו שרידי עצם,
ולכן מכסים אותו בבד מיוחד, בכדי שלא יראה.
נערכה תהלוכה נוספת בכנסיה עצמה, כשארבעה נערים מחזיקים אפריון
ומתחתיו צועד ממלא מקום הפטריארך המחזיק את הצלב המוסתר.
ואחריהם נושאי הדגלים
לאחר שלשה סיבובים יצאו מתחת האפריון וצעדו לכיון האפסיס
ובאותו רגע נכנסו אלומות אור והאירו את מרכז הכנסיה.
זה היה מאד מפתיע שביום מעונן וקודר שכזה, בדיוק ברגע השיא בטקס מגיעה השמש ומאירה.
בסוף הטקס נערכו כולם בשתי שורות ממרכז הכנסיה כלפי דלת היציאה
מחוץ לדלת נעמדו שני קבסים
הם סיפרו לי שאינם ארמנים ובאו במיוחד מבית לחם לטקס.
מהכנסיה יצאו האנשים על פי סדר הירארכי
ואפשר היה לראות זאת על פי הבגדים
הראשונים הנערים בבגדי האדום הפשוט
אחריהם בגדי אדום רקומים
אנשי הדת בלבוש שחור
הבגד הסגול
ולבסוף לקראת צאתו של ממלא מקום הפטריארך
שני הנערים עם הכובעים המיוחדים
ותיבה בידם
כל התהלוכה וגם הארמנים הבודדים שהצטרפו בסוף התפילה, עלו לפטריארכיה הארמנית.
עד היום ראיתי את המקום מבחוץ כשעברתי מתחת לגשר.
הכניסה היא דרך מסדרון ארוך שמשני צידיו תמונות (נראה לי של אנשי דת ארמנים)
בסופו של המסדרון נכנסנו לחדר קבלה גדול ומפואר
עם תקרה עגולה ומעוטרת
קישוט על הקיר
ויטרינות עם כלים
וכלי גדול (גובהו כמטר)
זהו תנור חימום על גחלים שהיה נפוץ במזרח התיכון.
לא שימש לבישול,אלא רק להסקת החדר
לא שימש לבישול,אלא רק להסקת החדר
הנערים הסתדרו בשתי שורות במרכז החדר
שירה קצרה
ולבסוף חלוקת לחם, בעיקר לילדים שהיו שם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה