התחלנו את הסיור בתצפית מהסינמטק על גיא בן הינום
ירדנו לואדי, והחלנו ללכת לאורכו, ראינו את הנערים המתאמנים בסנפלינג
והפתעה, רקפות, עם עלים צומחות בין הסלעים צולם לפני שנה בסוף אוקטובר)
האזור כולו מלא במערות קבורה זהו בעצם הנקרופוליס (עיר המתים) של ירושלים.
ראינו בדרך בונקר ירדני
ליד מיפגש הנחל עם נחל קדרון שוכן מנזר אונופוריוס
(מנזר חקל דמא), שהוקם בסוף המאה ה-19 בידי הכנסייה היוונית-אורתודוקסית המבנה יפה שנח על המצוק, מנזר אונופוריוס השייך לכנסייה היוונית האורתודוקסית
על משקוף הפתח תאור פניו של אוניפוריוס העטור בזקן ארוך
על פי המסורת הנוצרית, יהודה איש קריות אשר מסגיר את ישוע מקבל 30 שקלי כסף בהם קונים הכהנים את שדה הדמים (חקל דמא)
"יְהוּדָה
שֶׁהִסְגִּירוֹ, כְּשֶׁרָאָה שֶׁהִרְשִׁיעוּ אוֹתוֹ, הִתְחָרֵט וְהֶחֱזִיר
לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְלַזְּקֵנִים אֶת שְׁלוֹשִׁים שִׁקְלֵי הַכֶּסֶף
בְּאָמְרוֹ: "חָטָאתִי, כִּי דָּם נָקִי הִסְגַּרְתִּי." אַךְ הֵם אָמְרוּ:
"מָה אִכְפַּת לָנוּ? זֶה עִנְיָנְךָ שֶׁלְּךָ!" הוּא הִשְׁלִיךְ אֶת
הַכֶּסֶף לְתוֹךְ בֵּית אוֹצַר הַמִּקְדָּשׁ, הָלַךְ מִשָּׁם וְתָלָה אֶת
עַצְמוֹ. לָקְחוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים אֶת הַכֶּסֶף וְאָמְרוּ: "אָסוּר
לְהַכְנִיס אֶת הַכֶּסֶף לְאוֹצַר הַמִּקְדָּשׁ, כִּי מְחִיר דָּמִים
הוּא." הִתְיָעֲצוּ וְקָנוּ בּוֹ אֶת שְׂדֵה הַיּוֹצֵר לִקְבוּרַת
הַזָּרִים. עַל כֵּן נִקְרָא הַשָּׂדֶה הַהוּא "שְׂדֵה הַדָּם" עַד הַיּוֹם
הַזֶּה" (מתי כ"ז 3-8)
הבנינים הראשונים הוקמו בשהת 1892 על ידי הכנסיה היוונית ארתודוכסית המנזר נקרא על שם הנזיר אוניפוריוס שהיה אחד מראשי הנזירות הנוצרית בסיני במאה ה 4 לספירה.
בחצר המנזר יש קבר מימי בית שני מהמפוארים בעולם.
ישנם הבדלי קבורה בין תקופת בית ראשון לשני
מערות קבורה - בימי הבית הראשון הייתה נהוגה הקבורה המשפחתית - עצמות הנפטרים, בני משפחה אחת, היו נאספות יחד לכוך אחד. מכאן נשאר לנו הביטוי " וישכב עם אבותיו" או "נאסף אל אבותיו".
בימי הבית השני התפתחה האמונה בתחיית המתים ולכן הונהגה קבורה אישית בכוכים כאשר בכל כוך נקבר מת אחד בלבד. בתוך המערות הונחו סרקופגים (סרקופגים ביוונית פירושו "אוכל בשר") מאבן, ובתוכם הונח הנפטר לקבורה ראשונה למשך 12 חודש.
וסרקופג
העצמות הועברו לכוך קטן חצוב בסלע או לגלוסקמה לקבורה משנית ("גלוסקמיאון" ביוונית פירושו "תיבה". ). הגלוסקמאות הונחו על אצטבאות בכוכי הקבורה ועליהן נכתבו כתובות בארמית או ביוונית. לעתים עוטרו הגלוסקמות בעיטור דומה לעיטורי הקברים בירושלים
עוד מתחם של מערות קבורה, אליהם יורדים במדרגות
בכוכי הקבורה הרבים נקברו לפי מסורת נזירים שנהרגו על ידי הפרסים ב 614 לספירה.
הצלב מעל למערות הקבורה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה