ליד מלון הר ציון, במבנה בן שתי קומות נמצא מוזיאון הרכבל.
המבנה שהוקם בשנת 1882 ביוזמת הדוכס מקנט, אביר מסדר סנט ג‘והן, שימש כבית חולים למחלות עיניים שנפוצו באזור.
שנים
רבות שימש מוסד יחיד בתחומו בארץ ישראל ובמרפאותיו נתנו שירותי חינם לבני
שלוש הדתות, תושבי הארץ והארצות השכנות. במלחמת העולם הראשונה נסגר בית
החולים ומרתפיו הפכו מחסן נשק לצבא התורכי.
לאחר
מלחמת העצמאות, כשהעיר העתיקה נותקה מירושלים המערבית, היה צורך למצוא דרך
להעביר לנצורים מזון ונשק, ואפשרות לחלץ פצועים מהעיר הנצורה.
הקשר הראשון היה באמצעות
מנהרה צרה שנחצבה במורדות המערביים של ההר והגיעה לשכונת ימין משה. מנהרה
זו אפשרה אמנם העברת אספקה להר ופינוי הפצועים ממנו, אך יעילותה הייתה
מוגבלת. לא ניתן היה להעביר דרכה כמויות גדולות של ציוד.
גם פינוי הפצועים דרך המנהרה היה קשה ולעיתים אף מסוכן לפצועים שטולטלו בזמן הפינוי.
אוריאל חפץ שהיה מפקד חיל ההנדסה של האצל ואחר כך עוזר קצין הנדסה בחטיבת עציוני בצה"ל, תכנן והקים את הרכבל.
היה
זה כבל פלדה באורך כ-200 מ‘ שנמתח מעל גיא בן הנום וקישר בין העמדה
הישראלית בבית החולים סנט ג‘והן (קרוב למלון הר ציון) לעמדה בהר ציון. לקבל
שגובהו המקסימלי מעל לגיא היה כ-50 מטרים, הוצמדה קרונית בעלת כושר משא של כ-. ובעזרת הקרונית היו מעבירים ציוד לנצורים.
כדי שלא יגלו את הרכבל היו מורידים את הקבל בשעות היום, והוא היה מונח על האדמה, ורק בשעות החשיכה היו מותחים את הקבל ומפעילים את הרכבל.
על שולחן זה נערכו כל הרישומים של הציוד שהועבר בעזרת הרכבל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה