ביקרתי בכפר של בני ההימבה, וזו היתה חוויה מיוחד ומעניינת.
בשונה מהמפגש עם בנות ההימבה בעיר,
כאן היה ניתן לראות כיצד באמת הם חיים.
במשאית מיוחדת נסענו בדרכי עפר, לכפר ההימבה, שלא ידעו על בואנו
כי אין בכפר, טלפון, חשמל או מים זורמים.
כשהגענו לכפר בשעות אחר הצהרים, היו בו מספר נשים, וילדי הכפר.
למדנו כיצד נשות ההימבה מורחות את גופן פעמים ביום בשומן שהן חובצות מחלב העיזים ומויפות אליו אבקה אדומה שהכינו מכתישת אבנים אדומות. משיחת הגוף שומרת עליהן מטפילים ומקרינת השמש.
למרות שאינן רוחצות את גופן במים, אין להן ריח, והן נקיות ומסודרות.
לאחר כשעה וחצי הגיעו בני הכפר מכל עבר,
חלקם ניסו למכור לנו ממרכולתם, ואחר כך התאספו ורקדו למענינו.
בשונה מהמפגש עם בנות ההימבה בעיר,
כאן היה ניתן לראות כיצד באמת הם חיים.
במשאית מיוחדת נסענו בדרכי עפר, לכפר ההימבה, שלא ידעו על בואנו
כי אין בכפר, טלפון, חשמל או מים זורמים.
כשהגענו לכפר בשעות אחר הצהרים, היו בו מספר נשים, וילדי הכפר.
למדנו כיצד נשות ההימבה מורחות את גופן פעמים ביום בשומן שהן חובצות מחלב העיזים ומויפות אליו אבקה אדומה שהכינו מכתישת אבנים אדומות. משיחת הגוף שומרת עליהן מטפילים ומקרינת השמש.
למרות שאינן רוחצות את גופן במים, אין להן ריח, והן נקיות ומסודרות.
לאחר כשעה וחצי הגיעו בני הכפר מכל עבר,
חלקם ניסו למכור לנו ממרכולתם, ואחר כך התאספו ורקדו למענינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה