לויה בטורג`ה

הנסיעה לאינדונזיה תוכננה מספר שנים מראש. ובתוכנית היה כתוב השתתפות בטקס קבורה.
לנו זה נראה מוזר, כיצד ניתן לתכננן כל כך הרבה זמן מראש השתתפות בטקס קבורה?

אבל אצל בני הטורג'ה ההתנהלות קצת אחרת. טקס הקבורה אינו מתקיים מיד לאחר המות. יכול להיות שהטקס יתקיים גם שנים מספר לאחר המות.
בני המשפחה נערכים לטקס, עליהם לאסוף כסף רב לארוע זה,
עד אז מונחת הגופה בחדר הדרומי בבית. הנפטר נקרא חולה במחלה שאין לה תרופה.  ואורחים המגיעים לבית באים לברכו בשלום, מציעים לו סיגריה...
לגופה הוזרק פורמלין, שמשמר את הגוף ומונע ריחות רעים.

הטקס עצמו מתקיים מספר ימים, ואליו מגיעים כל בני המשפחה מכל רחבי אינדונזיה ולעיתים גם ממקומות שונים בעולם,

כדי לאכלס את האורחים, בונים בצד הכפר הקבוע, שבו כעשרה בתים, עוד כפר ארעי לארוח הבאים לטקס.

 

בכניסה לכפר אזור אליו מביאים את החזירים והבאפלו.
כל קבוצת אורחים מביאה 'מתנה' חזירים ובאפלו.

עוד נמצא בכניסה מקום לרישום המתנות. כל קבוצה נרשמת בכניסה, ומציינת מה הביאו כמתנה.

זה אינו נתון לשיקול דעתם או למצבם הכלכלי. כל אחד 'צריך' להחזיר בהתאם למה שקיבל בעבר ממשפחת המת.

 

לאחר הרישום מחכים בכניסה ולפי התור של הכרוז נכנסים לכפר.
בראש התהלוכה היה האיש הצבעוני

שהוביל את התהלוכה בסיבוב דרך כל הכפר עד למבנה במרכז הכפר שבו התישבו האורחים.

במהלך הצעידה בכפר הכרוז מכריז ברמקולים מי האורחים ומונה את המתנות אותם הביאו איתם.

 

לאחר שהאורחים התישבו במבנה הארוח, בו יושבים הגברים מימין והנשים משמאל, במעין חדרים קטנים, מגיעה בתהלוכה  המשפחה המתאבלת. הם מתישבים עם האורחים ומקבלים את תנחומיהם.
 כשהמשפחה המתאבלת יוצאת מגיעה תהלוכה נוספת של נשים הבבאות לכבד את האורחים בשתיה, עוגות מיני מתיקה ועלים ללעיסה.

 

כשטקס זה מסתיים האורחים יכולים לשוב ולנעול את נעליהם ולצאת מהמבנה. הם מובלים לאחד מהמבנים שנבנו במיוחד לארוח ושם יקבלו אוכל ושתיה.

 

במבנה מיוחד המוגבה נמצאת גופת המת

 

במרכז הכפר קבוצת גברים לבושי שחורים במעגל, אומרים דברי  שבח על המת ומתנועעים בקצב קבוע

 

וליד אחד הבתים עומדות נשים ומכינות אוכל

 

וכותשות אורז?

 

והנשים המארחות ממלאות את הסלסלות במיני מתיקה

בו בזמן מכניסים את החזירים והתאו לשחיטה ולבישול לאורחים.
קרני הבופלו ייתלו בראש בית הנפטר ויהיו סימן לגדולתו, עושרו וחשיבותו של המת.

 

 לטקס זה נרתמים כל אנשי הכפר, וארוע כזה גם יוצר עבודה למספר רב של אנשים שעסוק בבנית הבתים, ואירגון הטקס הגדול והחשוב.

הטקס שבו אנחנו השתתפנו  היה גדול במיוחד, לא היו בו כמעט זרים מלבדנו.
וזה נחשב כבוד למת שהגיעו אורחים ממרחק כה גדול, מירושלים, לכבודו.
תרומתנו היתה בכסף ולא בבעלי חיים,

 

זהו טקס משמח מבחינתם. שהצליחו לתת את הכבוד לבן משפחה שמת, וכעת הוא יוכל להגן עליהם מלמעלה.