במהלך הטיול שלנו בגאורגיה התארחנו פעמים בבתי משפחות.
ביום השני לטיול הגענו לבית גדול ובו כ 5-6 חדרי ארוח
שרותים משותפים לכולם
וחדר אוכל גדול בו התקימה ארוחת הערב והבוקר.
בבוקר כהרגלי התעוררתי מוקדם והחלטתי לרדת לקומה הראשונה
שם, במטבח פגשתי את בעלת הבית
שקיבלה אותי בחיוך.
לדבר לא יכולנו אבל תקשורת בודאי שהיתה.
צילמתי כיצד היא מכינה כרוב ממולא לאורחים המתוכננים לאותו ערב,
אחר כך היא הזמינה אותי לראות את גינת הירק בה הם מגדלים ירקות
עגבניות לוביה
מהשיחים הללו מכינים את מטאטא הקש
ולסיום הכניסה אותי למרתף בו היא שומרת את הריבות והחמוצים שהכינה.
אין ספק שגם ללא מילים הצליחה המארחת שלנו להבין מה מענין אותי,
ושמחה להראות לי ולאפשר לי לצלם.
כשחזרתי למרפסת (טוב, המארחת שלנו צריכה לעבוד, יש לה אורחים בערב)
ראיתי את מוכרת החלב שיורדת במורד הרחוב
בצד אחד סל עם בקבוקי חלב, היא מוסרת בקבוק פלסטיק של ליטר וחצי ומקבלת בקבוק ריק תמורתו.
ובצד השני סל עם שמנת? יוגורט? מוגש בצנצנת זכוכית.
אחר כך הגיעה משאית הזבל
עולה במעלה הרחוב ומצפצפת לידע את התושבים על בואה.
כל אחד מוציא את הדלי או הפח עם הזבל ומושיט לבחור שעל המשאית
ומקבל את המיכל הריק בחזרה
ואחר כך הנשים מטאטאות את הרחוב
ובכלל רואים נשים עובדות קשה מאד בכל העבודות, ואילו חלק מהגברים משחקים שש בש
או שותים קפה או בירה
כבר אמרתי שהגאורגים מאד חביבים, חמים ומכניסי אורחים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה