סיור בבית הקברות הישן של רחובות

בבית הקברות הישן של רחובות, אני נוהגת לבקר לעיתים רחוקות, למרות שסבא וסבתא רבה שלי שהיו מראשוני רחובות  קבורים שם.

 

יחזקאל ואסתר חביבי

לאחרונה סיירתי בבית הקברות עם עמוס דניאלי וירון קרן.

עמוס דניאלי, יו"ר העמותה לשימור מורשת רחובות,
איש עסקים יליד רחובות ונצר ליהודה לייב דנילביץ, מראשוני המושבה

אשר כתב  על בית הקברות ברחובות

"הוא משתרע על פני חמישה דונם, יש בו כ-1,000 קברים וחבויים בו סיפורים אישיים מדהימים, סיפורים לאומיים רבי חשיבות ודמויות היסטוריות מובילות. הוא נחשב על ידי אנשי מקצוע כייחודי מסוגו בעולם, משום שיש בו מגוון מצבות שעשויות מחומרים כמו טרצה, אבן, שיש ודבש (סוג של כורכר)".

 

ירון קרן בן למשפחת קרוננברג ממקימי המושבה, עוסק גם בהדרכת טיולים, ובעל ידע רב

בתולדות רחובות

 

הלכנו לראות את הקברים הראשונים. שמעתי סיפורים מרתקים על תולדות המושבה רחובות השזורים בתולדות הישוב לפני קום המדינה.
חזרתי הביתה ומיד התחלתי לערוך חיפושים באינטרנט ולחפש מידע נוסף.
 

קרלינסקי

בשנתה הראשונה של רחובות מתבלטת דמותו של יעקב קרלינסקי, צעיר איכריה, שהתנחל במושבה באופן עצמאי, לא על ידי "מנוחה ונחלה".

קבל חנוך מסורתי. היה מזכיר "חובבי ציון" יחד עם א. צ. חרלפ .

עלה לארץ בשנת תרנ"א (1891), אחרי שידידו אפרים צבי חרלפ' עלה לארץ
 השתתף בגאולת קרקעות ברחובות והיה מפעילי המושבה.

הוא לא היה פועל, אבל דאג רבות למשפחת הפועלים. ביזמתו הוקם מטבח הפועלים במושבה. "מאז שנוסדה רחובות לא ישב לאכול ולשתות בטרם שאכלו ושתו הפועלים" כותב עליו החצרוני ב"מכתבים מאה"ק" ('המליץ' 1891 גל' 209).

קרלינסקי היה בדרכו לרמלה לחפש נחלה להתישבות פועלים, נפל מהסוס ומת.
יש סברה שאולי נשדד.

מתוך אינציקלופדיה תדהר לחלוצי היישוב ובוניו

מותו של קרלינסקי היה כחצי שנה לאחר הקמת המושבה רחובות, ועדין לא חשבו על מקום לבית קברות. לוין אפשטיין, ראש הועד, החליט להקצות חלק מאדמותיו, החליף חלקה שמספרה 66 בשטח של 5 דונם עם אדמות מנוחה ונחלה,
וכך על הגבעה המשקיפה אל רחובות והסביבה הוקם בית הקברות, שהיו שקראו למקום גם 69.

 

דר' מוסקוביץ

הרופא הרביעי של רחובות 1910-1916, ציוני, חבר של הרצל וציר לקונגרס הציוני בבאזל.
דר' מוסקוביץ קרא לביתו תאודורה, על שמו של ידידו הרצל.

ד"ר מוסקוביץ ראה חשיבות חבה בחינוך הגופני. האמין בשילוב בין הרוח והגוף, והדרך לכך היתה דרך החלת התעמלות בבתי הספר.
מוסקוביץ נרתם להפעלת חגיגות הפסח ברחובות, ארוע ספורט אליו התכנסו מכל הארץ, ואף ספורטאים מחו"ל.

בליל 19.3.1916 יצא  דר' מוסקוביץ לטפל בחולה בבן שמן
בחוץ ירד גשם חזק, שהציף את הואדי. אנשי בן שמן הציעו לו להשאר
אבל ד"ר מוסקוביץ רצה לחזור עוד באותו לילה כי השאיר חולה ברחובות.
בדרכו חזרה, התהפכה המרכבה בואדי ונסחפה.
העגלון יצא לבקש עזרה מצעירי רחובות, שמצאו את גופתו למחרת בנחל.

עוד על דר' מוסקוביץ ניתן לקרוא בבלוג של עודד ישראלי

  

הרצח בגיבתון

הכפר/מושב גיבתון, נמצא היום עטוף בשכונות העיר רחובות. לפני קום המדינה, היה בקו הגבול עם תושבי זרנוגה הערבים. בשלוש מחצרות המושב עדין ישנן עמדות בטון ששימשו להגנה מפני השכנים הערבים.

אחד האירועים הטרגיים בתולדות הכפר ארע בליל ט' באדר תרצ"ט.
הערבים שהתנגדו לעלייה היהודית לארץ ישראל וחששו מההתעצמות הכלכלית היהודית בארץ פתחו במרד שהוביל למהומות דמים קשות, שהתפשטו בכל רחבי הארץ ובמהלכן נרצחו כ-600 יהודים ונגרם נזק רב לרכוש.

בליל חורף 1939, בזמן שבו נבנו עמדות שמירה במושב לכיוון הכפרים הערביים שנמצאים ממערב, אך בטרם אויישו, חדרה כנופיה ערבית מאזור הכפר זרנוגה. החולייה חדרה לבית משפחת דומניץ שבמושב ורצחה 4 מבני המשפחה - האם ושלושת בניה.

אריה בן דב בסיור שורשים לילדיו, נכדיו וניניו מספר על הארוע

 

חנה פרליס ז"ל, תושבת גיבתון כתבה בשנות ה-90 את זכרונותיה מערב נורא זה:

 "והנה נתקבלה ידיעה, שכנופיית מרצחים מסתובבת בסביבה ועלינו להיות על המשמר. באותו לילה כל הבחורים היו מגויסים לצאת לשמירה. באו גם הרבה מתנדבים מרחובות. חצי לילה עבר בשקט. אף אחד לא הרגיש שהכנופיה נכנסה לכפר. לילה לפני כן ירד גשם קל והאדמה הייתה לחה, והם היו יחפים – עם גרזנים, סכינים ומעט רובים. הם נכנסו לבית דומניץ דרך החלונות של הבית, ורצחו בדם קר את מינה האם, שהייתה לבושה במיטתה בבגדיהָ ואף בנעליהָ. בחדר הסמוך ישן עימנואליק''ה, בן 6, במיטתו וגם אותו הם רצחו. חיימק''ה, בן 10, ילד זריז ורזה, התחמק מבין רגליהם. הם רדפו אחריו, השיגוהו וגם אותו הרגו. ירחמיאל הבכור, בן 14, נלחם איתם בכיסא. נפצע קשה ואחרי כמה שעות נפטר. הבת הדסה הייתה אז בבית הבראה. האב שנפצע קודם לכן בתאונת דרכים, ושכב באותו זמן בבית חולים. כשהכנופיה התחילה לסגת, אחד מהם הדליק גפרור לסיגריה – המגינים הבחינו בכך והחלו לירות. תוצאה מהיריות נהרגה פרה אחת במשק מנדל בלבן ואחת נפצעה. למחרת היום הגיעו מאות אנשים מרחובות וסביבותיה לראות את הבית שבו נהרגה אם על בניהָ".

 מזיכרונותיה של חנה פרליס על גיבתון

רון פלד על גיבתון

  

המשך יבוא....