אורז באינדונזיה

האורז הוא אחד המאכלים העיקריים באינדונזיה וגדל בכל מקום.
בכלל, האינדונזים  מנצלים כל פיסת אדמה כדי לגדל בה משהו , כל ההרים בטרסות, ואפילו לצידי הדרכים. כל פיסת אדמה מנוצלת.

באינדונזיה שתי עונות העונה הגשומה והעונה היבשה (שגם בה עשוי לרדת גשם)

עיקר הגשמים יורדים בהרים, והמים מנוקזים מהם למספר אגמים גדולים בחלקים הגבוהים של האי.
מן האגמים מתפצלות תעלות השקייה המזרימות את המים אל השדות. ככל שהמים יורדים, כך הולך ועולה מספר תעלות ההטייה.

 

החקלאים מחולקים למעין קואופרטיבים המכונים סובאק (Subak)

הסובאק הוא הגוף האחראי על חלוקת המים לשדות ועל קביעת סדרי הגידול של החקלאים. הסובאק קובע שחלק מהשדות יהיו בתקופות מסויימות שדות בור, וגידול האורז בהן ייפסק.
על כל סובק יש אחראי שהוא מהשדה המרוחק ביותר ממקור המים, בדרך כלל ליד הים במקום אליו נשפכים מי התעלות. בדרך זו ידאג שכל התעלות של הסובק יתפקדו ויעבדו היטב.

בשדות ניתן היה לראות אורז בשלבי גידול שונים.
החל משדות ריקים

 

לשדות בהם האיכר משטח את הטרסה,

 מדשן

שותל מתוך  משתלה את שתילי האורז ברווח של כ 10 סמ'

אחרי שלושה חודשים האורז בשל וניתן לקצור אותו

אורז רגיל מפרידים מהגבעולים, קולפים ומאחסנים בשקים

 

את האורז החדש המציא בחור ישראלי שהצליח להכליא שני סוגים של אורז על ידי שתילת שני מיני אורז באותו שדה, שורה של מין אחד ליד שורה של מין שני. וכתוצאה מהכלאה זו כמות הגרגרים בשתיל עלתה פי שלוש

 

האורז הישן נשמר באלומות

 

במרכז השדה ישנו עיגול זה המקום בו יוכל התאו לרבוץ

וגם בתוך השדות המוצפים במים (כדי למנוע גדילה של עשביה )

מגדלים צלופחים ושרימפס קטנים

השרימפס הקטנים נטחנים ומשמשים להכנת פריכיות

כאשר מרוקנים ת השדה, כל השרימפס או הצלופחים הגדלים בשדה, מתנקזים אל העיגול שהוא עמוק יותר בשדה, וקל לאסוף אותם.

לחצו על החץ במרכז התמונה בכדי לראות את המצגת.
ניתן ללחוץ על המלבן בתחתית התמונה מימין בכדי לראות במסך מלא