בבוקרו של 6 באוגוסט 1945 בשעה שמונה ו־14 דקות
נפלה פצצת האטום על העיר הירושימה,. וברגע אחד הפכה עיר לעיי חורבות.
דגם במוזיאון המראה את האזור לפני ואחרי נפילת הפצצה
רוב
בתי העץ נבנו עץ ולכן נשרפו בקלות ואילו במרכז העיר נבנו כמה בנייני בטון
מזוין וחזק במיוחד, כדי לעמוד ברעידות האדמה הנפוצות. בשל כך שרדו כמה
מהבניינים באזור גם אחרי ההפצצה, ביניהם בניין המשטרה, אף על פי שהפצצה
הוטלה ממש עליו. בניין זה נותר על כנו, ולא שופץ מאז. הוא נודע בשם אנדרטת
השלום בהירושימה וארגון אונסק"ו הכריז עליו כאתר מורשת עולמית ב-1996.
מעריכים שהאוכלוסייה בעת ההפצצה עמדה על 250,000 איש.
השלטונות
הצבאיים ניסו ליצור קשר עם הבסיס בהירושימה, ונחרדו משתיקתו המוחלטת. מאחר
שהיה ידוע שמספר מטוסי האויב שחגו בסביבתה היה מועט, לא היה להם הסבר
לדיווחים המקוטעים שהחלו לזרום על פיצוץ אדיר שנצפה בעיר.
הניצולים
הבודדים דיוחו על כדור אש ענק שהאיר את האזור באור חזק שעלה למעלה למעלה
בצורת פטריה וכשלמטה נוצר רדיוס ענק של הדף במהירות הקול שהרס כל דבר בדרך
עד למרחק של כמה קילומטרים והחשיך את כל האזור.
קצין
צעיר נשלח להירושימה בדרך האוויר כדי שיעדכן על המתרחש בה. הוא ומלוויו
נדהמו מהחורבן הגמור שמצאו, והחלו בארגון סעד רפואי להמוני הפצועים.
כיום הירושימה היא עיר נעימה ומסודרת, מודרנית מאד, מוזיאון
השלום הוא זיכרון לפצצה האטומית הגישה היפנית השליטה במוזיאון היא גישה של
צער, מחאה כנגד הנשק הגרעיני אך חוסר עוינות כלפי האמריקאים עצמם.
התצוגה
מתמקדת בסבל האדיר שהסבה פצצת האטום, ובנזק שפצצות האטום גורמות לאנושות
באופן כללי. המוזיאון אינו מתעלם מהזוועות שחוללה יפן עצמה, ומדגיש גם את
טבח ננג`ינג ב-1937 (טבח גדול ממדים שביצעו היפנים בסינים
ליד המוזיאון נמצאת "הכיפה האטומית" (A Bomb Dome),
הבניין שמעליו התפוצצה הפצצה. הבנין שהיה הלשכה המחוזית של הירושימה
לקידום התעשייה. מכיוון שהבניין היה מתחת למוקד הפיצוץ, ההדף לא הפיל אותו,
והשלד שרד ומשמש כתזכורת אילמת לזוועה של פצצת האטום.
מסביב לבניין ולמוזיאון נמצא "פארק השלום" , עם אש תמיד שתכובה כאשר יושמדו כל כלי הנשק הגרעיניים בעולם .
שדרת העצים המופלאה
המזרקה בצורת יונת השלום
בפארק נמצאת גם "אנדרטת סדאקו", שנבנתה לזכר הילדים שנספו בפצצת האטום.
סאסאקי
סאדאקו היתה ילדה ספורטאית, ששרדה את פצצת האטום עצמה כביכול ללא פגע, אך
נפטרה מלוקמיה שנים לאחר מכן. כשהיתה סדוקו בבית חולים היא החלה לקפל
עגורים שנחשבים במסורת היפנית כסמל לבריאות, וקיוותה שאם תגיע לקפל 1000
עגורים היא תחלים.
עובדי בית החולים באו לעזרתה ואספו עבורה ניירות מתוך קופסאות התרופות של בית החולים. אך הילדה הספיקה לקפל רק כ 600 עגורים ונפטרה. ליד האנדרטה עם העגור, ישנם תאי זכוכית לשם מביאים ילדים מכל רחבי יפן שרשרות עם עגורית שקיפלו.
מבט אל פארק השלום מתוך המוזיאון
it אם מצא חן בעינכם לחצו על
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה