בגבול
עם אזרביג`ן נמצא מבנה ארכיאולוגי מרהיב מנזר הלאורה של דויד גארג`ה, מפיץ
דת הנצרות בגיאורגיה. קומפלקס מערות בצלע ההר שנבנה תוך הרחבת מערות
קיימות באבן גיר רכה.. במקום כנסיות נטושות ומנזר פעיל המשמרים בתוכם
אוצרות היסטוריים מרשימים מהמאה השישית.
המנזר
הראשון נבנה בידי הנזיר דוד, אחד משלושה עשר אבות המנזרים שהגיעו מסוריה
והתיישבו במערה על מדרונה של גבעת גרשה. במשך הזמן התפתח המקום והפך יעד
לעולי רגל, שהאמינו כי שליש מהאוצר הרוחני של ירושלים נמצא כאן
האגדה
מספרת כי דוד הגיע לירושלים, אבל התמלא בסערת רגשות ולא היה מסוגל, נפשית,
להיכנס לעיר. הוא החל לחזור לכיוון גאורגיה, ולקח איתו 3 אבנים מירושלים.
מלך
ירושלים חלם בלילה שמישהו נטל מעירו את כל שלוותה הרוחנית. הוא שלח את
חיליו למצוא את הגנב. החילים מצאו את דוד כשבכסיו 3 אבנים. הם לקחו ממנו 2
אבנים כדי להחזיר למלך והחליטו להשאיר בידיו אבן אחת.אותה אבן מוצבת על
המצבה שלו.
האבן נשמרת בקתדרלת ציוני בטביליסי, והיא נלקחת כל שנה בטקס דתי מיוחד לגרשה
דויד
היה על פי המסורת אחד מ-13 האבות הסורים והוא זה שייסד את הלאוורה (מסדרון
– כינו לסוג של מנזר שהתפתח מנזירים מתבודדים שהיו נפגשים בסופי שבוע
ויצרו מקום תפילה מהרכזי – הלאוורה. שהתפתחה בסופו של דבר למנזר קבע שהיה
למרכז החיים הנזיריים וממנו הם חזרו למערות שבסביבה.
הלאוורה של דוויט גרג`ה מורכבת משני מתחמים שהמערבי מרוחק מהמזרחי (העיקרי) בכ-5 קילומטרים.
מעל
שער הכניסה למנזר הפונה צפונה, רואים את השפעת האומנות הארמנית. חריטות של
נשרים ועורבים המביאים אוכל, אריות המביאים טרף וצבאים השוברים את לב
הנזירים בחלב.
אזור דוויט גארג`ה מאפשר את חציבת המערות מכיון שהאזור הוא טוף וולקני רך,
המנזר
עצמו נבנה במפנה הצפוני של הרכס ויש בקומת הקרקע שלו שתי כנסית נחמדות –
זו של ניקולאוס הקדוש ומולה פריסצוואלבה (הטרסנפיגורציה זו עם הקברים של
דאוויט ותלמידיו), חצר נעימה ובחלקו המערבי חדרי נזירים בתוך מצוק הטוף.
המנזרים
שופצו במאה ה-13 על ידי דוויד המבריק (אביה של תמר ובנו של דוויד הבונה)
וסבלו מהפגיעה שסבלה כל גיאורגיה (וכל אסיה) של טימורלנג שעבר כאן סביב
1400.
ממערב למנזר עולה שביל אל הרכס אל הלאורות ומנזר שבו פרסקאות קדומים ייחודיים ותצפית לעבר מרחבי אזרבייג`אן.
השביל במעלה/מורד ההר
לאורך השביל נמצאים כוכים בהם גרו הנזירים. בחלקם הגדול ציורי פרסקאות יפים
במרכז, השולחן עליו היו הנזירים אוכלים, כשהם כורעים על רגליהם.
מימין ציור `הסעודה האחרונה`
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה