אנשי הבוץ בפפואה

אנשי הבוץ

נוסעים על הדרך (הרבה בורות מעט כביש)
הנהגים שאיתם נסענו היו מיומנים מאד, וזיגזגו בין הבורות
על מנת שלא נקפוץ כל הזמן.
הרכב יורד מהכביש ועוצר אחרי כמה מטרים.
שביל צר בצמחיה מוביל אותנו לקרחת יער בה נמצאים אנשי הבוץ.

על הרצפה כמה מחצלות עם מוצגים למכירה, 

אחד מאנשי הבוץ מדגים את השימוש באחד מהם.

הנשים עורמות ערימת עלים, קוטפות כמה ענפים מהשיחים שסביב
ומתחילות להדליק מדורה.

ואז כולם מציגים לנו את סיפורם של אנשי הבוץ.

הסיפור המסורתי מספר על מלחמות שבטים
שבט חלש שנדחף על ידי שבט חזק יותר.
האנשים ברחו מהאדמות הפוריות שלהם לעבר הביצות
מהר מאד הם גילו שבביצה אי אפשר לחיות לאורך שנים כי אין מים לשתיה
ואין אדמות לעבד כי האדמה היא חרסית.
הם הבינו שהם הולכים למות שם, אין להם לאן לחזור
כי הם הפסידו במלחמת חץ וקשת
הם חלשים ומוחלשים כי הם ללא אוכל מתאים
בהיותם בביצה הם גילו שיש עליהם שכבות של בוץ,
כמו האנשים בתמונות המרוחים בלבן

זה מסרבל אותם ואחד מהם הגה את הרעיון להכין מסיכות ולשבץ בהן שינים
של חזירים או חיות אחרות, או להשאיר בלי קישוטים
זה נראה כמו חיזרים. הם שמו את זה על הראש.
המסיכה  הרטובה שוקלת כ 12 קילו, ולכן ההליכה שלהם היתה כבדה

הם החליטו שאין להם מה להפסיד, כי אם ישארו בביצה הם ימותו
והם ניסו לחזור לאדמות המקוריות שלהם
האנשים שכבשו את אדמותיהם ראו את היצורים החייזרים,
היו בטוחים שאלו רוחות המתים שבאו להזיק להם
וכך אנשי השבט החזק פשוט נסו על נפשם ולא חזרו יותר.

ואנשי הבוץ הורידו את המסיכה מעל ראשיהם.

המסיכות אינן שרופות אלא מיובשות בשמש,
ולכן הן אינן מחזיקות שנים רבות.