קליגרפיה, או כתיבה תמה, היא אמנות הכתיבה הקישוטית. מקור המילה ביוונית - קאלוס (καλλος) "יופי", גראפוס (γραφος) "כתיבה
לקליגרפיה קיימים חוקים ברורים שאותם לומדים במשך שעות של ניסיון
בכתיבה הקליגרפית אין חזרות, אין מחיקות ואין תיקונים ולכן יצירת סימנית אחת מושלמת מצריכה אימון מפרך ולמידה אינטנסיבית של חוקים, יחסים, סוגים של משיכות מכחול,
מהירויות, מקצבים, דינמיקות, צורות החזקה של מכחולים שונים, סוגי סיבוב, הרמה והורדה של
המכחול, רמות שונות של סמיכות הדיו, למידה של היחסים בין הדיו לבין החלל הריק, למידת
סוגי הנייר השונים, זמני ספיגה שונים ועוד.
הקליגרפיה מיישמת מספר סוגי כתב שצמחו, זה מתוך זה. הכתב הציורי, (הפיקטוגרפי) נקרא טֶן-שוֹ, הוא הראשון שהומצא. הוא בנוי מתבניות שצוירו כפי שהדברים נראים בטבע: שמש, ירח, אש, מים וכו`.
כאשר רצו להעשיר את השפה הכתובה חיברו שני ציורים ביחד ויצרו מילה חדשה, זהו כתב רעיוני (אידאוגרפי)
במאה הרביעית לפנה"ס. אז נוצר הכתב הסכמטי, שהוא יותר מרובע ובנוי מקווים ומנקודות, הוא נקרא קאי-שוֹ. והוא בא כדי לאחד את כל הגרסאות
במהלך השנים הפך הכתב למחובר וזורם, "כתב הולך", גיוֹ-שוֹ. מהכתב ההולך התפתח ה"כתב הרץ", סוֹ-שוֹ, שהוא כבר ממש בעל מראה מופשט.
"את השערות למכחול הקליגרפיה לוקחים בדרך כלל מחיה אחת או שתיים כמו שועל, סנאי, סוס...
ילדים בסין הולכים לחוגים מיוחדים בהם לומדים לכתוב
ובשעות הבוקר בפארקים ניתן לראות אנשים מתאמנים בקליגרפיה על המדרכות
וזהו `משרדו` של קליגרף אליו באים אנשי העיר שיכתוב עבורם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה