אבשלום פינברג ואבשלום שוהם

על אבשלום פיינברג למדתי בבית הספר, שהיה מיסד ניל"י.
בחודש האחרון קראתי את הספר אות מאבשלום שכתבה נאוה מקמל-עתיר.

ובו סיפורו של אבשלום פינברג, דמות מרתקת, של צעיר כריזמטי, משכיל, משורר הכותב שירה.

דמותו של אבשלום מסופרת תוך סיפורה של ארץ ישראל בתקופה שבין שילטון הטורקים בארץ, לשילטון הבריטי.
סיפורו של אבשלום פינברג מסתיים באופן טרגי, הוא נרצח על ידי בדואים בעת שהיה בדרכו למצרים כדי לקשור קשרים עם הבריטים ולמסור להם מיידע שאספו אנשי ניל"י.
שנים רבות לא ידעו  היכן גופתו עד שנתגלו עצי תמר במדבר, וכשחפרו גילו כי התמרים, שנתנה שרה אהרונסון לאבשלום, ערב צאתו למצרים, נבטו וגדלו.

בספר המרתק, מסופר גם על אבשלום שוהם המכונה אבשה,

נכדה של צילה, אחותו של אבשלום שוהם.
אבשה, אשר יותר מכל אהב לטייל,
התגייס לסירת שקד,
וב1970 במלחמת ההתשה נפצע קשה, ולאחר תקופה ארוכה נפטר.

בני משפחתו של אבשה בחרו להנציח את זכרו גם בפתיחת שמורת הטבע "שמורת אבשלום" ובה מערת הנטיפים, כעדות לאהבתו של אבשה את ארץ ישראל, יופיה, אתריה ומרחביה.

נהנייתי מהספר מאד, הוא קריא, ומושך, ומעביר  בצורה מרתקת את קורות הארץ התקופה בה חיי אבשלום פיינברג.
ולאחר שקראתי על אבשלום שוהם אך טבעי היה לסוע לבקר שוב במערת הנטיפים הקרויה על שמו.